"אני טלי, חברת קיבוץ יטבתה, בת 39, נשואה לאורון ואמא ל 3 ילדים.

אני מסתובבת בערך 10 שנים עם משקל עודף של אחרי לידות, מתהלכת בעולם עם הסלוגן "פחמימות ריקות זה החיים", בעודי לוקחת עוד עוגיה / שוקולד /בורקס/ חופן בייגלה לצד כוס הקפה השמינית שלי, אבל מי סופר….?

ידעתי בלב שזה לא בריא, שזה משמין, שלא טוב לי בגוף, אבל גם ידעתי שאין סיכוי שאני מצליחה לצאת מהלופ האינסופי הזה.

לחנה הגעתי אחרי תהליך לא מוצלח במיוחד בתכנית אחרת, פופולרית מאוד שפשוט לא עבדה עליי, ובזכות חבר קיבוץ שעשה תהליך כמעט לא יאמן וירד המון במשקל, והגיע לחדר אוכל כל בוקר עם פיתה כוסמין.

כשפגשתי את חנה הייתי מאוד סקפטית -"אין סיכוי שזה עובד עליי, אין מצב שאני לא אוכלת אורז, או סוכר או פסטה או כל דבר טעים". אבל משהו בפנים אמר לי – תנסי, תני את הכל, אין לך מה להפסיד.

ואז, במהלך השבועיים הראשונים הבנתי עד כמה אני מכורה, כמה זה מנהל אותי, כמה אני באכילה רגשית בכלל מבלי לדעת שאני כזו.
לאט לאט, בהדרגה התמסרתי לתהליך במלואו. הבנתי שאני מחזירה לעצמי את השליטה לידיים מבלי שידעתי בכלל שהאוכל מנהל אותי.
משבוע לשבוע הירידה של החברים הדהימה אותי וזה עודד אותי מאוד – אם הם הצליחו, אני יכולה גם.

אני ישנה טוב יותר, כאבי הראש שליוו אותי כל יום נעלמו לחלוטין, הבטן לא מגיעה למצבי רעב קיצוני ואני לא מגיעה למצב של לחסל כל מה שיש זמין כשאני מגיעה הביתה אחרי יום עבודה.

אני מרגישה שהחלמתי מפצע שלא ידעתי בכלל כמה הוא כואב. אני סומכת על עצמי יותר ועל היכולת שלי להתמיד, יודעת ש יכולת הבחירה היא שלי, ובעיקר שיש לי את הזכות להיות אדם בריא מבפנים ומבחוץ.

הירידה במשקל היא תמריץ חיובי מאוד, אבל היום אני מבינה שהרווח האמיתי שלי הוא לקבל את עצמי בחזרה, באהבה ובהשלמה אמיתית.

אני עוד בחצי הדרך, ובעצם המסע הוא לכל החיים אבל אני יודעת שזו המתנה הכי טובה שיכולתי לתת לעצמי."

המשיכי להוות מודל לחיקוי ועשייה טובה!

שלך חנה